הניצוץ / סטיבן קינג

הוצאת מודן הנפלאה החליטה להוציא חידוש של ״הניצוץ״, הרומן השלישי של קינג. הספר עבר עריכת תרגום מחודשת, מתיחת פנים וגם כריכה חדשה ומעולה, ועבורי זו היתה בשורה נפלאה והזדמנות טובה לקרוא סופסוף את הספר המדובר.

על מה הספר?

ג׳ק הוא אדם לא פשוט. הוא אלכוהוליסט לשעבר ועם אופי קשה. הוא אפילו מפוטר מעבודתו עקב התנהגות אלימה ונאלץ לעבור עם אשתו ובנו למקום אחר. הם נותרים ללא פרנסה, אך אז חבר ותיק מציע לו משרה: לעבוד במשך חודשי החורף במלון יוקרתי. המלון עצמו סגור בחודשים אלו, אך יש צורך לתחזק אותו בינתיים לקראת הפתיחה באביב.

לג׳ק יש ילד בן 5 ומשהו בשם דני, ויש לו כוח של ראיית הנסתר – קריאת מחשבות וחזיון העתיד. דני ממש משתדל להסתיר את זה מהוריו, שגם ככה לא מאמינים לו. לדני יש הרגשה רעה בנוגע למלון, אבל הוא יודע שהם זקוקים לפרנסה הזו וגם לשינוי האווירה. אך ככל שהם שוהים במלון יותר זמן, בני המשפחה מתחילים להרגיש שאולי הם לא לבד, ושהעבר המסתורי של המלון מתחיל לרדוף אותם…

מה חשבתי עליו?

טוב, זו הולכת להיות סקירה שכנראה הרבה אנשים יתעצבנו עליה.

עד עכשיו קראתי 5 ספרים אחרים של קינג, אבל אף אחד מהם לא היה אימה, וגם רובם היו חדשים. התרגשתי כל כך לקרוא סופסוף קלאסיקה אמיתית של קינג וגם אחת שמוגדרת אימה. אפילו ג׳ואי ב״חברים״ הכניס אותו למקפיא כל פעם שהוא פחד.

ובתכלס… הוא לא הפחיד אותי בכלל. הוא אפילו היה הרבה פחות מותח מספרים אחרים שלו כמו ״הנרדף״.

הניצוץ הוא בעצם דרמה פסיכולוגית די איטית, על אבא אלכוהוליסט עם נטיות לאלימות, שהולך ומאבד את האחיזה במציאות ככל שהמלון משתלט עליו. הבן שלו עובר תהליך מקביל אך כל אחד מהם מתמודד בצורה שונה לחלוטין. בספר יש הרבה על טבעי, אבל כל החוויות העל טבעיות הן חלק מהאווירה והזרז להידרדרות של האבא – ולא באמת המרכז של העלילה.

הבעיה העיקרית שלי עם ״הניצוץ״ היתה הקצב שלו ועודף המלל. כן, סטיבן קינג ידוע באריכות שלו. זה עבד לי בסדר בספרים כמו ״המכון״ או ״סיפור אגדה״ (אקספוזיציה של 200 עמודים!), כי שם הצלחתי להבין למה ההרחבה על הרקע של הדמויות הראשיות חיונית להמשך העלילה ולהבנה של הבחירות שלהן. ב״הניצוץ״ זה הרגיש הרבה יותר מרוח וחזרתי. שוב ושוב אותם דיאלוגים, אותן דילמות, אותן מחשבות, והרבה האכלה בכפית. זה הפריע במיוחד בקטעים שאמורים להיות קריפיים ומותחים. במקום לחוות את תחושת המתח והחרדה ממשהו מפחיד ועל טבעי שקורה במלון – הרגשתי שאנחנו מתרכזים יותר בהרהורים והתחושות של הדמויות, מה שעצר מאד את הזרימה של הקטע. אין לי ספק שבמדיה קולנועית זה מפחיד מאד, כי בסרט אפשר להראות לנו – לא להסביר לנו.

בנוסף, בכל פעם שאחת מהדמויות חווה איזושהי סצנה על טבעית מפחידה שאמורה לגרום לי לסיוטים בלילה – אחרי רגע הם חוזרים לשגרה. כאילו לא קרה כלום. זה כנראה אמור להעביר לנו את מנגנון ההכחשה של הדמויות סביב מה שקורה. אבל במקום להרגיש איך המסתורין והמתח הולכים ומצטברים כמו כדור שלג (כמו ב״הנרדף״ או ״המכון״) – הרגשתי שהמתח סתם עולה ויורד חזרה שוב ושוב בפיקים קטנים ולא מצליח לסחוף. רק בחלק האחרון של הספר הרגשתי שבאמת יש מתח רצוף שהצליח לשמור על עצמו.

מי שמחפש דרמה פסיכולוגית משולבת בעל טבעי מעורר חלחלה, הספר כנראה יתאים לו. אולי אני פשוט הגעתי עם ציפיות לא נכונות.

בכל מקרה, עד כה היה לי ניסיון טוב עם הספרים האחרים של קינג שקראתי ואני ממש מקווה שמודן ימשיכו לתרגם ולחדש עוד ספרים שלו.

טריגרים ותכנים רגישים

רציחות, אלימות גרפית, אלימות כלפי ילד.

יש כל מיני סצנות על טבעיות כמו חפצים שזזים ממקומם לבד, אנשים מתים שמדברים ועוד.

יש דמות שחורה שחווה גזענות לאורך הספר.

אין סצנות מיניות גרפיות ממש אבל כן יש התייחסות למין, עירום ודברים כמו ליטוף שד חשוף.

יש בספר גם לא מעט קללות.

הוצאת מודן | 480 עמ׳ | תרגום: דן גיא | עריכת מהדורה מחודשת: שמעון ריקלין וטליה מרקוס | יולי 2026

להשוואת מחירים ולרכישה עם קופון הנחה