המאמין / נמרוד הראל

על מה הספר?

אדם בן-ארי הוא מרצה בעל שם עולמי בתחום הפסיכולוגיה, ההיפנוזה ומסרים תת הכרתיים. הוא מכיר את כל הטריקים בנושא – מניפולציות על הרגש ועל השכל, תעתועים פסיכולוגיים, כל מה שתרצו. כשמאתגרים אותו להגיע למפגש של גורו ניו-אייג’י מהסוג שהוא מתעב, הוא מגלה שהוא מסובך בפרשה הרבה יותר גדולה ממה שחשב.

מה חשבתי עליו?

כשראיתי שהספר הזה יוצא לאור, הוא סקרן אותי. קודם כל, מדובר בספר שמוגדר כמתח, אז אוטומטית הוא נכנס לי לרשימת הקריאה. שנית, אדם בן-ארי הוא מעין שיקוף של נמרוד הראל בעצמו – הוא אמן חושים ומנטליסט מפורסם שמתמחה ב”קסמים” שמבוססים על פסיכולוגיה ודמיון מודרך. אם הוא כותב ספר סביב הנושא הזה – נושא מרתק בפני עצמו – זה נשמע מעניין מאד ואולי מעין חלון הצצה לתחום המסתורי הזה. כשכתר שלחו לי אותו בהפתעה ממש שמחתי על ההזדמנות לקרוא ולסקור אותו, במיוחד שהוא ממש קצר (200 עמודים) וסיימתי חצי ממנו בערב אחד.

בספר היה, בגדול, כל מה שצריך בספר מתח מהסוג הזה: היה הרבה דיבורים על השפעות פסיכולוגיות ועל מאחורי הקלעים של היפנוזה ומסרים תת הכרתיים, היה אקשן (לא מגלה מה), היו טוויסטים (בעיקר בסוף), היה גיבור מעניין ודמויות משניות מעניינות לא פחות. בנוסף היה גם לא מעט פילוסופיה – בן-ארי הוא אדם בוגר וציני שמרגיש מאד בודד וחסר רצון אמיתי לחיות, למרות שיש לו הכל: הוא מפורסם, הוא עשיר, נשים רודפות אחריו, מה עוד הוא צריך בחיים?

ברכה נורדית עתיקה היא ‘מי יתן ולעולם לא תגשים את משאלותיך’. כבר לפני אלף שנה ידעו הסקנדינבים שאין מסוכן מאדם ללא תכלית […]. ומה יהיה איתו, אדם תוהה. מה יקרה לאחר שירד מהבמה המרכזית בעולם, לפחות בקרב אנשי המדע הפופולארי? הוא סימן וי אדום על המשאלה הנוכחית, רק כדי לגלות ששכח להכין מראש את הבאה בתור.

אבל למרות שהיה בו הכל, הרגשתי שמשהו חסר לי. אמנם אהבתי מאד חלק מהדיבורים הפילוסופים, שחלקם היו ביקורת נוקבת מאד נגד אמונה עיוורת וכתות, אבל הרגשתי שלפעמים זה מוריד מרמת המתח, במיוחד בתחילת הספר ששפע עודף מחשבות ותיאורים במקום להגיע לעניינים. הרגשתי שהיה גם חסר קצת “בשר” ועוד עלילה וטוויסטים באמצע, ושהכל נגמר די מהר.

מאד אהבתי את הסוף – בהתחלה היה שלב שהרגשתי שהסופר ממש משחק לנו במחשבות מה אמת ומה לא, וזה היה מרתק ומותח. אחרי זה התחילו להתגלות הטוויסטים ונהניתי מזה מאד. באופן כללי הסוף היה בנוי מצויין, כתוב מעניין והלך למקומות שלא ציפיתי. האמת שהרגשתי קצת כאילו לסופר היה בראש התחלה וסוף מקוריים וטובים ואז הוא ניסה למלא את הפער ביניהם.

משהו נוסף שאהבתי והיה מעניין: נמרוד הראל הכניס לסיפור מקרה אמיתי, שרובכם כנראה מכירים – לפחות את חלקו הראשון. ב1957, חוקר שווקים בשם ג’יימס ויקארי פרסם כי ביצע את ניסוי הקולה והפופקורן: הוא הכניס פריימים נסתרים לסרט קולנוע שמעודדים שתיית קולה ואכילת פופקורן, שגרמו לעליה גבוהה במכירות הקולה והפופקורן באותו בית קולנוע. מספר שנים אחר כך, לאחר שמדענים נוספים לא הצליחו לשחזר את הניסוי, ויקארי הודה שהמחקר היה מזוייף. ג’יימס ויקארי נפטר ב1977, אך בסיפור נמרוד הראל לוקח את האנקדוטה המפורסמת הזאת ובונה סביבה מיתוס חדש.

פחות אהבתי שבספר היה המון התייחסות למין – מבדיחות גסות ומילים גסות ששזורות בדיבור באופן טבעי ועד יחסי מין די מפורטים שהרגישו לי כל כך מיותרים ולא הוסיפו כלום לסיפור, בעיני.

למרות שאדם מסתובב להרצות בכל העולם – הספר מתרחש בישראל והוא מאד ישראלי באופיו, והיה הרבה מאד “להטוטי מילים” סביב השפה העברית, כמו למשל התייחסות לשם של אדם – על שם אדם הראשון – ששמו נגזר מהמילה “אדמה” שממנה נוצר, וגם – לטענת הספר – מהמילה “דומה”, כי הוא דומה לצלם אלוקים (אל דאגה, ממש לא מדובר בספר דתי).

רק הערה קטנה לסופר ולעורכת הספר: לפני שאתם כותבים משפט כמו “כעשרה קראוונים חנו בדרך אליו ולולא הנוף היה ירוק כל כך, אדם היה חושד שנקלע להתנחלות בשומרון” – אני ממליצה לכם בחום להגיע ליישובי השומרון, בעיקר בחורף. ירוק שם לא פחות מהגולן.

שורה תחתונה

אני חושבת שהגעתי עם ציפיות קצת יותר מדי גבוהות סביב העניין המנטלי מול קהל (מהר מאד העלילה יוצאת משם), וציפיתי ליותר עלילה ותפניות ב”בשר” של הספר, אבל עדיין מדובר בספר מקורי על נושא מעניין, עם אמצע מדשדש ודל אבל סוף מצויין.

טריגרים ותכנים רגישים

רצח. יחסי מין די מפורטים. כתות.

כתר ספרים | 208 עמ’ | יולי 2023 | עריכה: יערה שחורי

---

רכישת הספר בהנחה:

לרכישה באתר דני ספרים לחצו כאן. לקבלת 10% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר דני ספרים.
לרכישה באתר בוקמי לחצו כאן. לקבלת 10% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר בוקמי.