הדיירת השקטה / קלמנס מישלון

על מה הספר?

כולם אוהבים את איידן תומאס. הוא נחמד, הוא עוזר לכולם, הוא חתיך, והוא גם מסכן כי אשתו נפטרה לאחרונה והוא נשאר לבד עם בתו בת ה13. אבל לאיידן יש גם צד שני שאף אחד לא מכיר: הוא רוצח סדרתי של נשים. את אחת מהנשים האלו – שהוא בוחר לה את השם רייצ’ל – הוא בחר שלא לרצוח (עדיין) אלא להחזיק בצריף מחוץ לבית במשך חמש שנים. בעקבות שינויים לא צפויים, איידן נאלץ לעבור דירה עם בתו, ושם התנאים שונים. במקום להיות בצריף, רייצ’ל כלואה בחדר בתוך הבית, ואיידן מספר לבת שלו שהם משכירים חדר בבית לדיירת חדשה שזקוקה לעזרה. השינויים החדשים נותנים לרייצ’ל תקווה שאולי הפעם היא תצליח לברוח.

מה חשבתי עליו?

וואו תקשיבו. זה ספר ממש חזק וטורד מנוחה.

הספר מסופר בעיקר מנקודת המבט של החטופה המכונה רייצ’ל, אך מדי פעם קופץ לנקודות מבט של נשים אחרות: נשים קודמות שהוא רצח, הבת שלו, וגם האישה הפוטנציאלית הבאה על הכוונת.

זה לא ספר מתח בתבנית המוכרת של תעלומה. אין כאן תעלומה – אנחנו יודעים בדיוק מי הרוצח ומי הקורבן. השאלה הגדולה היא רק האם רייצ’ל תצליח לצאת מזה, ואם כן – מתי ואיך. יש בו משהו קצת דומה לספר “חדר” אבל ההתמקדות היא בחטופה ולא בילד.

הספר כתוב מעולה ומצליח להעביר היטב את החוויה הנפשית של רייצ’ל. בנוסף, אנחנו חווים את הרציחות הקודמות מנקודת המבט של הנרצחות (בלי פירוט גרפי), מה שיוצר תמונה של רוצח סדרתי פסיכופת לחלוטין. זה אולי לא ספר שמשווק כספר אימה, אבל יש בו אימה שלקוחה מהמציאות (לפי GoodReads יש עליו תגית של אימה, מתברר!). הוא מוגדר כמותחן פסיכולוגי, כי הוא מתעסק מאד בפסיכולוגיה גם של הקורבנות וגם של הרוצח (אם כי פחות).

זה ספר מאד עוצמתי על הישרדות ותקווה, אך עם זאת הוא בהחלט אפל ומטריד ומשאיר את הקורא עם הרבה מחשבות על מניפולציות רגשיות, ועל איזה סודות אנשים מסתירים מאחורי חזות תמימה.

מה פחות אהבתי?

בדיעבד אחרי סיום הספר, כשלא הפסקתי לחשוב עליו כל השבת, הבנתי שיש שני דברים שמפריעים לי.

הסיפורים של הנשים הרגישו מאד אמינים והיו כתובים בצורה מדהימה, אבל דווקא הסיפור של הרוצח – היה מלא חורים. איך יכול להיות שהמשטרה לא עלתה עליו? הרי נשים נעלמו, המשטרה היתה צריכה לחקור. הוא לא בחר אותן באקראי אלא צפה בהן קודם. אף אחד לא ראה את המכונית שלו או זיהה אותו? אף אחד לא שם לב שהן אולי מאותו איזור? אין מצלמות? מה הוא עשה עם הגופות? איך הוא הסתיר את כל הראיות? ואיך אשתו לא חשדה בכלום, ועוד חשבה שהוא מלאך מדהים? איך הצד האכזרי שלו לא התבטא אף פעם כלפי אשתו במהלך הנישואים שלהם? איך היא לא שמה לב שהוא נעלם בכל ערב לצריף שליד הבית? (וגם, גבר שמצליח לאנוס מדי יום במשך שנים? זה… נראה לי קצת מופרך).
יש הרבה ספרים שמתמקדים בפגיעות של נשים ע”י גברים. חלקם מתמקדים בנשים עצמן – בפגיעה ובהתמודדות – ופחות בפוגעים (למשל הסוררות), וחלקם מתמקדים בגברים הפוגעים. יש ספרים שממש מלאים בשנאה כלפי גברים (כמו מכשפות מאז ולעולם) והספר “הדיירת השקטה” הוא לא כזה, אבל זה כן מונח בין השורות, גם אם לא בצורה בוטה. אני פחות אוהבת את המניפסט הזה, גם אם הוא עדין יותר מספרים אחרים שקראתי. במילים אחרות, קצת הפריע לי שאיידן לא מוצג כגבר חריג (הרי רוב הגברים נורמטיבים) אלא כ”עוד גבר בשורה של גברים פוגעים”, בלי שום גבר טוב אחד לאיזון.

טריגרים ותכנים רגישים

רצח, אונס, חטיפה, אובדן הורה/בת זוג. אזכור של נסיון התאבדות (של דמות מהעבר).

אין כמעט תיאורים גרפיים בספר – גם מינית וגם אלימות. יש ממש ממש תיאורים מינורים. רוב המתח בספר הוא האימה הפסיכולוגית של החוויה של רייצ’ל ופחות בתיאורים.

נ.ב.

מי שאומר לכם שהספר דומה למטופלת השקטה, משקר לכם. אין שום קשר חוץ מזה ששניהם ספרי מתח.

ידיעות ספרים | תרגום: אסנת הדר | 364 עמ’ | נובמבר 2024

רכישת הספר בהנחה:

לרכישה באתר דני ספרים לחצו כאן. לקבלת 10% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר דני ספרים.
לרכישה באתר סטימצקי לחצו כאן. לקבלת 10% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר סטימצקי.
לרכישה באתר בוקמי לחצו כאן. לקבלת 10% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר בוקמי.