גנב השירים / אפרים סידון
בממלכת השירים מדברים אך ורק בחרוזים וכמובן אוהבים מאד שירים. יום אחד כשעמדו לשיר את ההמנון, הם לא הצליחו לשיר. ומתברר שזה לא היה השיר היחיד. עוד ועוד שירים התחילו להיעלם להם והם לא הצליחו לשיר אותם. ליצן החצר יודע שהסיבה היא גנב השירים שגונב להם אותם, והממלכה שולחת שני נציגים להתעמת עם גנב השירים ולהחזיר את כל השירים הגנובים.
מאחר וחלק גדול מהעלילה מתרחש בממלכת השירים – רוב הדיאלוגים בספר (וגם ההקדמה) הם בחרוזים, וזה לא פחות ממדהים כשמדובר בכמעט 80 עמודים. הבעיה היא שכשתסיימו את הספר, כנראה תמצאו את עצמכם בלי כוונה מדברים בחרוזים מרוב שזה נדבק.
העלילה עצמה חמודה ומאד “אגדתית” באווירה שלה – ממלכה, נסיכה, הפי אנד מתוק, והכל מלווה בהרבה הומור. הספר הוא גם מאד “מטא” – הסופר ממש מדבר אל הקוראים ו”יוצא” לפעמים מהעלילה:
ופה אני מרים ידיים ואומר “עד כאן!”
ליוויתי אותם לאורך המסע המסוכן,
אבל להכנס לממלכתו של גנב השירים אני לא מוכן!
אם הם רוצים להמר על חייהם
זאת בעיה שלהם.
אני לממלכתו של גנב השירים לא מתקרב,
ואל תלחצו עלי, אחרת את הספר הזה אני עוזב.
[…]
אני פורש, אני לא לוקח סיכונים,
ועד כמה שזה לא נעים,
אני מודה שאני מפחד,
אז פה ניאלץ להיפרד.”
(כמובן שבפרק הבא הוא מיד חוזר)
את הספר מלווים גם איורים של דני קרמן שמוסיפים צבע לסיפור. היה כיף להתקל שוב באיורים בסגנון הנוסטלגי שגדלתי עליו, אם כי פחותאהבתי את הצביעה הדיגיטלית והתגעגעתי לסגנון ה AirBrush שלו.
לפי הקטלוג של ידיעות, הספר מיועד לגיל 8-12, כלומר אמצע-סוף יסודי, וזה אכן מסתדר עם גודל הפונט הרגיל והעובדה שלספר אין ניקוד. מצד שני יש לו כריכה קשה, הוא די קצר (80 עמ’), והסיפור עצמו חמוד אבל קצת ילדותי (קצת כמו אגדות בסגנון סינדרלה), והיה יכול להתאים יותר לגיל של ראשית קריאה. אני מניחה שהרבה ילדים בגיל 10-12 כבר קוראים ספרים הרבה יותר עבים ומורכבים כמו פרסי ג’קסון, והם פחות ירצו לקרוא ספר כל כך קצר. אבל זה כבר מאד תלוי בילד.
ידיעות ספרים | נובמבר 2022 | איורים: דני קרמן | 79 עמ’