בת האוליגרך / ג׳וזף פיינדר
על מה הספר?
גרנט אנדרסון חי חיים די שלוים ורגילים בעיירה מנומנמת. הוא בונה סירות ויש לו בת זוג בקשר די רציני. יום אחד, העבר האפל שלו מוצא אותו והוא נאלץ לברוח. הספר עובר לסירוגין בין התקופה הנוכחית בה גרנט נאלץ לברוח, לבין התקופה של לפני 5-6 שנים – בה הוא היה פול ברייטמן, ובמה הוא הסתבך.
מה חשבתי עליו?
ג׳וזף פיינדר כותב ספרי מתח שמצד אחד הם קצת ספרי טיסה, די קלילים ולא מאד ארוכים, אבל מצד שני הם די מגוונים באופי שלהם. יש כאלה שאהבתי (פרנויה) וכאלה שפחות (המנכ״ל) והספר הנוכחי הוא בכלל ספר שהוא יותר ספר ריגול מאשר מותחן עם תעלומה.
המתח בספר נבנה בצורה די איטית. כשגרנט (פול) מתחיל לברוח – אנחנו חוזרים אחורה לעבר שלו. אנחנו כבר יודעים איך זה נגמר: פול משנה את זהותו לגרנט אנדרסון כדי להתחבא ממישהו שרודף אחריו ורוצה להרוג אותו. אבל איך זה התחיל? מה פול עשה? את מי הוא הכעיס? איך הוא הצליח לברוח ממנו ולהחליף זהות? את זה אנחנו מגלים בהדרגה.
העלילה עוברת לסירוגין בין פול (העבר) לגרנט (ההווה), אבל לא מדובר פה במעברים מהירים של פרק-פרק, אלא ממש חלקים שלמים של עשרות עמודים עד שלפעמים כבר הספקתי לשכוח שיש קו עלילה שני. אבל לאט לאט הדברים התחילו להתכנס. קו העלילה של העבר התקדם לעבר התשובות, בעוד גרנט/פול של ההווה התקדם לעבר תשובות משלו, ובסוף הספר תפס קצב והפך לספר מתח אמיתי. אני חושבת שלפעמים זו הבעיה של ספרי ריגול (שזה תת-סוג ספרי המתח הפחות אהוב עלי) – אין בהם תעלומה ספציפית שמכוונת את הספר ויוצרת את המתח, אלא המתח נבנה מעצם העלילה שכוללת התגנבויות, הסתרת זהות וכדו׳. הבעיה היא שכדי ליצור את העלילה הזו לפעמים צריך להכין את השטח, וזה לוקח זמן.
כמו שכתבתי, בסוף הספר כן הופך להיות מותח, גם בחלק של העבר (במיוחד בסוף שלו כשפול נאלץ לברוח) וגם בחלק של ההווה כשפול מבין ש״הלך עליו״ והוא חייב להגיע לפתרונות האחרונים שנשארו לו.
היו כמה פעמים בספר שתהיתי לעצמי איך דברים מסתדרים ואם לא סותרים את עצמם, אבל הסופר דאג להסביר את הכל עד סוף הספר אז זה סילק לי את הספקות. באופן כללי, עמודי התודות בסוף הבהירו שבספר הזה היה תחקיר עומק מאד מאד עמוק ונרחב בהרבה מאד נושאים שונים שמופיעים בספר. גם בספרים אחרים של פיינדר, שכאמור מגוונים מאד בנושאים שלהם, שמתי לב לזה. אחד מהספרים שלו נפתח בסצנה של מטוס מתרסק, ויש שם הסבר איך זה קרה – משהו שקשור לתעשיה ואחסון של חומרים מרוכבים, נושא שכמעט אף אחד לא באמת מכיר. רק שלגמרי במקרה, הפרוייקט שעבדתי עליו בעבודה היה בדיוק על זה: פיתחנו תוכנה עבור תעשיות של מטוסים (גם כמעט טסתי למפעל של ג׳נרל אלקטריק להתקנה ראשונית אבל זה סיפור לפעם אחרת) ואני זוכרת את ההתלהבות שלי מהקריאה של הפרק, איך הוא ממש הכיר את הנושא וכתב עליו מצויין. זה משהו ממש חשוב בספרי מתח כי הרבה סופרים נופלים על עניין התחקיר ופותרים כל מיני בעיות בדרכים שנשמעות מתוחכמות לקורא הממוצע, אבל מרגיזות מאד את מי שבאמת בתחום (תשאלו מתכנתים כמה פעמים הם גלגלו עיניים על פתרונות תכנותיים וטכנולוגיים שהצילו את הגיבור). ואצל פיינדר הוא באמת משקיע.
בשורה התחתונה, למרות שהייתי צריכה לצלוח לא מעט פרקים כדי להגיע לחלקים שהיו יותר מעניינים ומותחים – בסוף זה קרה, והספר היה מעניין עם סגירות מעגל יפות. גם עשה לי חשק לחזור לקרוא את הספרים של פיינדר, שמזמן לא יצא לי לקרוא אותם.
טריגרים ותכנים רגישים
יש כמה רציחות מסוגים שונים, לא מאד גרפי אבל גם לא נקי מתיאורים.
הוצאת ידיעות ספרים | תרגום: שרון פרמינגר | 464 עמ׳ | יולי 2025
