בלתי נראה [אהבתי]

בלתי נראה / ג’יימס פטרסון

אכן, זו לא ההמלצה הראשונה שלי על ספר של ג’יימס פטרסון. אבל היי, לפחות אני עקבית בטעם שלי 
כמו שכתבתי בהמלצות קודמות – לפטרסון אין קו אחיד בספרים שלו, חלקם מוצלחים מאד וחלקם פחות. למזלי, זה אחד המוצלחים.

אחותה של אמי (אמילי) דוקרי נספתה בשריפה. למרות שהחוקרים לא מצאו שום דבר חשוד, אמי – אנליסטית מחקר ב FBI – מאמינה שמדובר בהצתה מכוונת, ואף יותר מזה – שמדובר ברוצח סדרתי שמצית שריפות בכל רחבי הארץ. כמובן שאף אחד לא מאמין לה, ויש לזה סיבה – כל ההצתות מסווגות כתאונות ביתיות מאחר ואין שום הוכחה שמשהו אחר התרחש.
אמי לא מוותרת, ובאובססיביות מסויימת מתעקשת להמשיך לחקור אחרי המצית הבלתי נראה (נו, זה לא באמת ספוילר להגיד לכם שזה באמת הצתות סדרתיות, נכון?).

הספר הזה מוצלח מכמה סיבות:
קודם כל הדמות של אמי מעניינת. לא עוד בלש מיוסר ואלכוהוליסט בגמילה אלא דמות של אנליסטית מחקר (אפילו לא חוקרת אמיתית), עקשנית, חזקה, ולשם שינוי – אישה.
שנית – הרעיון של ההצתות הסדרתיות הוא מקורי, ולא עוד רצח סטנדרטי.
שלישית – במקביל לחקירה של אמי, אנחנו עוקבים אחרי היומן שהשאיר אחריו הרוצח – תמלול של הקלטות שהוא הקליט את עצמו, וכך רואים את הצד השני והמרתק של נושא החקירה.

נראה שהסופר באמת עשה תחקיר מעמיק מאד על הרבה מאד פרטים בספר שקשורים להצתות (ועוד דברים שלא אפרט כאן מחשש לספוילרים), ובסוף הספר יש רשימת תודות קצרה לאנשי מקצוע שסייעו לו בתחקירים האלו. הירידה לפרטים מקצועיים ומעמיקים לפעמים מזעזעת את הקורא (הספר לא קל לקריאה) אבל מוסיפה מאד לעלילה ונותנת לקוראים הרגשה שהסופר באמת חשב והתאמץ בשביל לכתוב ספר טוב.
ומה צריך יותר מזה?