לב משוריין (הארי הולה 8) [אהבתי]

לב משוריין הוא הספר השמיני בסדרת הארי הולה של יו נסבו. זה קצת מבלבל כי בעברית תרגמו את הסדרה לא ממש לפי הסדר והתחילו מספר #3 עד #7 ורק אז חזרו ל#1 ו#2.

האירועים בספר מתרחשים אחרי אירועי ספר #7 – איש השלג. הארי הולה השבור והמפורק (בעקבות האירועים) מתפטר מהמשטרה ובורח להונג קונג כדי לחיות שם בשקט ולבד. אבל אז קאיה – שוטרת שהוא לא מכיר – מגיעה לחפש אותו ולהחזיר אותו כדי לסייע להם בחקירה חדשה שבה המומחיות שלו נדרשת. מה שמשכנע אותו בסופו של דבר לחזור זו דווקא העובדה שאבא שלו גוסס.

הספר פשוט מעולה. הוא מותח כמעט מהרגע הראשון, והמתח לא מפסיק אפילו לרגע. נסבו מצליח לתעתע בקוראים שוב ושוב, אפילו בדברים שלא חשבנו לפקפק בהם. אפילו כשהרוצח נלכד 100 עמודים לפני סוף הספר ותהיתי לעצמי על מה הוא יכתוב עוד 100 עמודים שלמים – הוא המשיך להפתיע עוד פעם ועוד פעם.
הספר ארוך מאד – 600 עמודים. בדרך כלל אני לא אוהבת ספרי מתח ארוכים כי זה אומר שיש הרבה מריחות, כי להחזיק את הקוראים במתח במשך 600 עמודים זה כמעט בלתי אפשרי. אבל פה נסבו פשוט הצליח לעשות את זה, ובגדול.

אני מודה שהגעתי לספר עם ציפיות נמוכות. אחרי אדום החזה (#3), נמסיס (#4) וכוכב השטן (#5) המעוליםםם (תקראו!!!), התאכזבתי מאד עם המושיע (#6) המשעמם והלא ברור, ועם איש השלג (#7) המותח אבל המחריד ומזעזע (יצא עליו סרט שלא העזתי לראות). אני לא זוכרת אם קראתי את העטלף (#1) ואת התיקנים (#2) אבל גם אם כן אז כנראה שהם לא עשו עלי רושם מספיק טוב בשביל שאזכור.

למרות שכל ספר בסדרה מתמקד בעלילה אחרת, כן כדאי לקרוא את הספרים לפי הסדר, לפחות מספר #3 והלאה, בגלל קווי העלילה האישיים או המשטרתיים שלא קשורים לחקירת הרצח שבספר ונמשכים מספר לספר. הספר הזה באופן ספציפי מזכיר כל הזמן את חקירת איש השלג ולכן עוד יותר מומלץ לקרוא את איש השלג לפניו, למרות שקשה לי להמליץ על איש השלג כי הוא באמת מחריד (מה יש לכם סופרים נורווגים, אתם חולניים!!!).

שורה תחתונה – נהניתי מאד מכל רגע ורגע בספר.
לרגישים: יש תיאורים לא קלים בכלל של האלימות של הנרצחים (כמו כל ספרי המתח השוודים / נורווגים).
מיניות: יש 2 סצנות מיטה, אפשר לחלוטין לדלג, אין בהן שום דבר שחשוב לעלילה.