קרבל [ככה ככה]

קרבל / סטפני גרבר

סקרלט וטלה (דונטלה) הן אחיות, הבנות של המושל במדינה דמיונית, בתקופה שעוד לבשו שמלות עם מחוכים וכובעי צילינדר.
כשהיו צעירות אמא שלהן נעלמה, ומאז הן סבלו מידו של אביהם המכה והמתעלל. הן גדלות על הסיפורים של סבתן – ננה – שמספרת להן איך כשהיתה צעירה היא השתתפה ב”קרבל”. סקרלט חולמת להשתתף גם בקרבל, ומדי שנה שולחת מכתבים ללג’נד – אדון הקרבל – כדי שתוכל להשתתף גם.
הקרבל הוא מין משחק רב משתתפים שאורך מספר לילות ומתנהל בסגנון חפש את המטמון – שורה של רמזים שאמורה להוביל לפרס הסופי. חלק מהמשתתפים הם שחקנים בהצגה ומפעילים את המשחק, וחלקם משתתפים אמיתיים שמתחרים במשחק במטרה לזכות בפרס הנכסף.
הקרבל מתייחד בכך שהמשחק הוא הרבה מעבר לכל דמיון, והוא “הדבר הכי קרוב לקסם שתוכלו לדמיין” (או שבעצם זה קסם אמיתי). במשחק עצמו קשה להבדיל מה אמיתי ומה הצגה וחלק מהמשחק, וזה חלק מהעניין.
אחרי שבע שנים של מכתבים, סקרלט מקבלת סופסוף מכתב מלג’נד שמזמין אותה ואת אחותה להשתתף במשחק, וטלה מתכננת לנצל את ההזדמנות כדי לברוח מהחיים הקשים בצל אביהם.

הספר היה מעניין, אני לא יכולה להכחיש. יש בו לא מעט טוויסטים והפתעות (בעיני קצת יותר מדי אפילו). מצד שני הרגשתי שהוא גם מאד שטחי ורדוד וקהל היעד שלו הוא בנות מתבגרות. יש הרבה מאד מלל שמתבזבז על תיאורי שמלות, מחוכים וסרטים, וגם על פרפרים בבטן והתאהבויות בגברים שונים במשחק, וקצת יותר מדי חורים (למשל, במהלך כל הימים בקרבל נראה שסקרלט לא אכלה כלום). גם הרגשתי שהקסם בקרבל לא מספיק אמין, וקיצוני מדי (אבל לא אשים פה ספוילרים).

מבחינת נקיות – הספר לא נקי. אמנם אין בו יחסי מין מפורשים אך יש בהחלט רמזים לאונס או איומי אונס, הרבה ליטופים והתנשקויות ופנטזיות שונות שאמנם מתוארות בשפה יחסית עדינה אבל לא מיועד לילדים אלא לנוער שכבר מכיר את העולם הזה.

הספר מסתיים בסוף שמזמין המשך, ואכן לפי גב הספר זה ספר ראשון מתוך סדרה – אך שאר הספרים לא תורגמו (עדיין?) לעברית ואני לא יודעת אם מתוכנן לתרגם אותם.

שורה תחתונה: ספר רומן-פנטזיה-מתח-הרפתקאות שמי שיהנה ממנו זה בעיקר בנות נוער ונשים.