צבע הרצח של בי לרקהאם [ככה ככה]

צבע הרצח של בי לרקהאם / שרה ג’ האריס

ג’ספר בן ה13 הוא ילד אוטיסט. אמא שלו נפטרה כשהיה צעיר והוא חי עם אביו שלא לגמרי מצליח תמיד להבין איך להתמודד איתו. אך בנוסף להיותו אוטיסט הוא מתמודד עם שני דברים נוספים: אחד מהם הוא עוורון פנים (אי היכולת לזהות ו/או לזכור פנים), וסינסתזיה – שמתבטאת אצלו בכך שהוא רואה קולות בצורת צבעים, וכך כל דבר בעולם שלו מתבטא בצבע, שאותו הוא גם מעביר אל הבד בעזרת מכחול.
אל הבית שממול מגיעה בי לרקהאם, וג’ספר מתחבר אליה, אבל יום אחד, אחרי שמתחילות שמועות והאשמות מסויימות כלפי בי, היא נעלמת – וג’ספר זוכר שהוא רצח אותה, אבל אף אחד לא מאמין לו.למרות המילה “רצח” בשם הספר, זה לא בדיוק ספר מתח. רוב הספר מסופר בצורה די איטית, תוך מעבר קדימה ואחורה בזמנים – מהרגע שבי הגיעה לשכונה ועד ההווה. הפרקים הראשונים היו לי די קשים לצליחה עד שהבנתי מה קורה, ועודף תיאורי הצבעים היה בעיני מבלבל ואפילו מייגע בהתחלה. בהתחלה הספר הזכיר לי את “המקרה המוזר של הכלב” כשהבנתי שהוא מסופר מנקודת המבט של נער אוטיסט, אבל הסיפור עצמו שונה לחלוטין ומתנהל בקצב אחר. המבנה הסיפורי הזכיר לי “אם טובה דיה” של בב תומס – הנדנדה בין העבר להווה עד שמגיעים לאירוע המרכזי הטרגי.יש בספר אלמנטים של מתח. יש בו רצח. יש בו סוג של תעלומה – האם ג’ספר באמת רצח את בי? האם היא מתה בכלל? ואם לא, לאן היא נעלמה? אבל בסופו של דבר הספר הוא יותר רומן מאשר ספר מתח.