פחדיו של האדם החכם (שם הרוח #2) [אהבתי]

 

פחדיו של האדם החכם (שם הרוח #2) / פטריק רות’פס
ב”שם הרוח” הכרנו את קוותה – האדם והאגדה – שמתחיל לספר להיסטוריון את קורותיו במשך שלושה ימים, והספר הראשון הוא היום הראשון של הכתבת הסיפור. הספר השני – פחדיו של האדם החכם – מתחיל בדיוק בנקודה בה עצרנו בספר הקודם, ומספר על היום השני מתוך השלושה והמשך מסעותיו וחוויותיו של קוותה.
בספר הראשון התמקדנו בעיקר בילדות של קוותה ובחוויות שלו באוניברסיטה. כאן בספר השני – שמחולק לשני כרכים – קוותה ממשיך ללמוד באוניברסיטה, אבל עושה הפסקה קלה בשביל כמה מסעות.

הכרך הראשון היה לגמרי סבבה, והמשיך את אותה אווירה של הספר הראשון. הוא היה מעניין, זורם, היו דמויות חדשות ומידע חדש.
אבל הכרך השני הרגיש לי ממש נפילה. אולי זה עניין של טעם אישי, אבל הוא הלך פתאום לכיוון אחר לגמרי. היו שני חלקים ארוכים מאד בסיפור (החלק שקוותה נמצא בממלכת הפ***** (מצנזרת בגלל ספוילרים), והחלק שהוא לומד את אומנות הלחימה) שפשוט היו כמעט ללא אקשן, ומאד מייגעים בעיני וארוכים מדי. בחלקים האלו, קוותה גם מגלה – בגיל 16 – את המין. מבחור צעיר ותמים שלא חווה נשיקה מימיו, הוא הופך לפר הרבעה פחות או יותר, וזה פשוט משעמם. הבעיה היא שגם אי אפשר לדלג על החלקים האלה כי הם משולבים בעלילה, בין משפטים ושיחות שחשובים להבנת המקום / הדמויות / הסיפור / ההתפתחות של קוותה. אלה לא הפרקים הכי אירוטיים שקראתי בספרים, רק לאחרונה קראתי שני ספרים ישראלים – ספר מתח וספר פרוזה – שהיו עם תיאורים הרבהההה יותר מפורטים ממה שהיה פה. ועדיין, זה היה יותר ממה שאני רוצה לקרוא בספר פנטזיה, במיוחד שזה בערך הדבר הכי מעניין שקוותה עושה באותם שבועות. רק חיכיתי שקוותה ימשיך הלאה במסע שלו לדברים יותר מעניינים.

וכמובן דנה ממשיכה להופיע בכל מיני מקומות וזמנים מוזרים בצירופי מקרים לא הגיוניים בכלל, וממשיכה להשניא את עצמה עלי (אני היחידה ששונאת אותה או שאנחנו אמורים לשנוא אותה?).

בנוסף – לא קיבלנו כמעט שום תשובה על כל הדברים שהבטיחו לנו.
“שמי הוא קווֹתֶה. לשמות נודעת חשיבות רבה, שכן הם מלמדים הרבה על בעליהם. היו לי יותר שמות מכפי שזכאי אדם יחיד לשאת… הצלתי נסיכות, גנבתי אותן ממלכים עת נמו בתִלי קבורתם. שרפתי את העיר טרֶבּוֹן עד היסוד. ביליתי לילה עם פֶלוּרִיאָן, ובסופו היו לי חיי ובינתי לשלל. גורשתי מהאוניברסיטה בגיל צעיר מגילם של רוב המתקבלים אליה. הלכתי לאור הירח בדרכים שאחרים חוששים לדבר עליהן לאור היום. דיברתי עם אלים, אהבתי נשים, וכתבתי שירים שהזילו דמעות מעיני המזמרים. אולי שמעתם עלי.”

אנחנו עוד לא יודעים למה קוותה גורש מהאוניברסיטה, איזו נסיכה הוא הציל, איזה מלך הוא קטל. גם קיבלנו רק מעט מאד מידע חדש על האמיר והצ’נדריאן, וההרגשה היא קצת שרות’פס השאיר הרבה מאד-מדי לספר השלישי.

למי שהתלונן בספר הראשון שאין מספיק נשים – בספר השני מצטרפות כמה נשים לחבורה של קוותה-סים-ויל, ובהמשך יש כמה וכמה נשים עוצמתיות עם תפקידים מעניינים מאד שמשפיעות כל אחת בדרכה על חייו של קוותה, וממש לא רק בקטע רומנטי או מיני. יש שם לוחמות, מנהלות, ועוד.

בסופו של דבר, עדיין הכתיבה משובחת, הדמויות מעולות. ויש גם נקמה מתוקה במיוחד מול אמברוז. אמנם חלקים גדולים מכרך ב’ היו בעיני נפילה רצינית בעיני אבל אחר כך הספר “התאושש” במעט פרקים שנשארו לו.

יאללה רק שיצא כבר הספר השלישי.

וכמובן אני חייבת להודות לאופוס הוצאה לאור שרכשה את הזכויות מההוצאה המקורית שהוציאה את שם הרוח ושהמשיכה לתרגם ולהוציא את הספר השני בשבילנו הקוראים.

—
אלימות: יש קרבות, מכות, חרבות, כמו בהרבה ספרי פנטזיה בסגנון.
מיניות: טוב, כמו שהזכרתי למעלה – יש הרבה סצנות מיטה. רמת הפירוט היא בעיקר סביב החזה ולא מעבר לזה (יש הרבה רמיזות או כינויים לתנוחות ומהלכים שאפשר רק לנחש למה הכוונה), אבל יש המון משפטים והתעסקות בזה בקטע מייגע.