מירנדה ומוד [אהבתי]

מירנדה ומוד [אהבתי]

תגיות:,
מירנדה ומוד / אמה וונש
מירנדה היא נסיכה שגדלה בארמון. אבל היא לא ממש מצליחה ללמוד עם המורה הפרטית שלה (בסוף הספר נגלה גם למה), ולכן ההורים שלה – המלך והמלכה – מחליטים לשלוח אותה לבית הספר, ועל הדרך היא גם תוכל להנות מחוויה חברתית. אבל מירנדה די סובלת. בית הספר מלוכלך ורועש, יש המון ריחות שהיא צריכה להתמודד איתם, ובאופן כללי היא לא ממש יודעת איך להסתדר שם אחרי שהיא התרגלה לחיים בארמון.
מוד, לעומת זאת, היא ההפך הגמור ממירנדה. היא גרה בבית הכי לא ארמוני שיש, היא לא ממש משקיעה בטיפוח, לק או שמלות, ומעדיפה להשקיע את הזמן שלה בלימוד ובטיפוח התרנגולות שלה. מוד מאד אוהבת את בית הספר.
כשמירנדה ומוד יושבות אחת סמוך לשניה, הפיצוץ קורה. הבדלי המנטליות והאופי מתנגשים. מוד רוצה להשוויץ בביצה שהתרנגולת שלה הטילה, אבל מירנדה לא מסוגלת לסבול ריח של ביצים קשות. וכשמוד מציעה למירנדה המנוזלת את הממחטה שלה – מירנדה מזועזעת מהממחטה המלוכלכת והמסריחה. מוד בטוחה שמירנדה מתנשאת כי היא חושבת שמוד לא מספיק טובה בשבילה, והן שונאות אחת את השניה.
“מירנדה ומוד” הוא ספר מעולה. הוא מצליח בעזרת שתי דמויות מנוגדות אבל מקסימות כל אחת בדרכה, להביא לקוראים התנגשויות שרובנו חווים ביומיום. אי הבנה על רקע הבדלי אופי או תרבות, שמקשים עלינו ליצור קשרים עם אנשים ששונים מאיתנו לחלוטין. אבל מירנדה ומוד לומדות בסוף להכיר אחת את השניה ואפילו להרגיש מה זה להיות אחת בנעלי השניה (תרתי משמע….), ולגלות אפילו שיש דברים שהן לא כל כך שונות אחת מהשניה. למשל, שתיהן אוהבות גבינה!
הכתיבה של הספר מעולה ומרתקת ומשלבת דרמה והומור. הוא מתאים לכיתות א-ד פחות או יותר (גם גדולים יותר יהנו, כמוני), והוא מנוקד ומשולב עם איורים מקסימים.
הקיבוץ המאוחד – ספרית פועלים | 168 עמ’ | תרגום: גליה אלוני-דגן | איור: ג’סיקה פון אינברנר | מנוקד, מאוייר וכריכה קשה

כתיבת תגובה