יום אחד תפסיד [אהבתי]

יום אחד תפסיד [אהבתי]

תגיות:
יום אחד תפסיד (ג’ק ריצ’ר #24) / לי צ’ילד
ג’ק ריצ’ר, לוחם הצדק והנווד הנצחי, מציל קשיש משוד מזדמן, ובלי להתכוון מוצא את עצמו מסובך במלחמת כנופיות.
סליחה, תרשו לי לנסח מחדש: ריצ’ר בטעות *גורם* למלחמת כנופיות ואז *בטעות* מסכסך ביניהן עוד יותר.
“יום אחד תפסיד” בעיני הוא אחד הטובים שקראתי בסדרה, וקראתי לא מעט. הוא לוקח הכל לאקסטרים – מכות, כלי נשק, כנופיות, אבל לא פחות מכך גם שעשוע: החלקים שריצ’ר מסכסך בטעות בין הכנופיות ממש גרמו לי לצחוק ולהנות.
בניגוד ל”זמן עבר” (הקודם בסדרה) הפעם יש בחורה בסיפור (כרגיל), אבל בניגוד לרוב הספרים שלו – הפעם מצטרפים לריצ’ר ולבחורה גם 3 (!!) גברים נוספים, וריצ’ר לא פועל לבד, ובעיני זה היה שינוי מרענן שהוסיף המון לספר. גם בגלל הגיוון בדמויות, וגם בגלל העובדה שזה פתח המון אופציות נוספות ליכולות של ריצ’ר להתמודד מול האויבים.
הבדל נוסף מהספר הקודם – הספר הפעם עבר עריכה וזה הורגש מאד. מלבד רווח אחד מיותר לא הרגשתי כמעט בעיות בתרגום או הגהה, מלבד חזרה של המילה “אקספרימנטלי” שאני חושבת שהיה צריך למצוא לה חלופה עברית מתאימה. גם הכריכה העברית ממש יפה בעיני.
“יום אחד תפסיד” כמעט היה הספר האחרון או כמעט-אחרון בסדרה של ג’ק ריצ’ר כי הסופר התעייף, אבל אז למזלנו הסופר החליט במקום להרוג את הדמות – לכתוב את הספרים הבאים עם אחיו הצעיר אנדרו, כך שזה רק הספר האחרון שנכתב ע”י הסופר בעצמו ואני מחכה מאד לספר הבא כדי לראות אם מרגישים בהבדל. אבל אם לי צ’ילד היה הורג את ריצ’ר בספר הנוכחי – זה בהחלט היה יכול להיות אקורד סיום מפואר.
כנרת זמורה דביר | 365 עמ’ | ינואר 2020 | תרגום: שאול לוין
פירוט תכנים:
אלימות: כן, יש, והמון, כולל תיאורים של דברים שמאפיות עושות לאנשים שלא באים להם טוב בעין.
מיניות: סצנה אחת לא מפורטת גרפית.

כתיבת תגובה