השוד [לא אהבתי]

 

השוד / דניאל סילבה
גבריאל אלון הוא סוכן המוסד, סליחה – “המשרד”, גיבור הסדרה של דניאל סילבה. הפעם הוא מנסה להתחקות אחרי ציור שנעלם לפני שנים ונגנב ואולי צץ שוב ועל הדרך גרם לאנשים להירצח בגללו.

זה הספר ה #14 בסדרה של גבריאל אלון, ובכנות – מרגישים את זה. השטאנץ בכל הספרים הוא די קבוע – אלון מקבל עליו חקירה, בדרך כלל “בכוח” והוא לא באמת רוצה אותה, מגייס סביבו כל מיני אנשים שיעזרו לו – מסוכני ביון זרים ועד פושעים – וכמובן את הצוות הרגיל של “המשרד” מישראל.

“המלאך הנופל” – מספר #12 בסדרה – היה הקודם שקראתי (מתברר שדילגתי על 13 אבל זה לא קריטי), ובצורה מפתיעה ביותר הוא היה ממש טוב, במיוחד יחסית לסדרה שממחזרת את עצמה. ובספר הנוכחי – השוד – היה בדיוק להפך. ההרגשה היתה שלסילבה כבר נמאס לכתוב, הוא לא משקיע בעלילה. כל התכנונים (למעט אחד בשיא הספר לקראת הסוף) – הולכים בדיוק כמתוכנן. כל האנשים שהוא פונה אליהם בבקשת עזרה – כולם מסכימים מיד. וכל זה עטוף בחפירות על גבי חפירות. זה הרגיש כאילו הוא שרבט כמה דפי עלילה מוקרצים ואז העורך אמר לו “חבריקו, ככה אני לא מוציא ספר, אני רוצה 400 עמודים!” אז סילבה הוסיף מסביב מלא מלא מילים.
מכל הספרים של סילבה שקראתי הוא היה הכי מאכזב ורק רציתי לסיים אותו כדי להתחיל ספר אחר.
באסה.