דיאבולו מנטה [לא אהבתי]

 

דיאבולו מנטה / תמר ורטה זהבי

מרים היא נערה יהודיה בת 17, שנאלצת לעבור זמנית למשפחתה בצרפת, לאחר שאמה מתה בתאונת דרכים ואביה נכנס לדיכאון. היא נושרת מבית הספר ומבלה את יומה בשיטוט בעיר, פגישות עם בת דודתה ועבודה כבייביסטר קבועה אצל ליאורה – גם היא ישראלית לשעבר. מרים פוגשת בסמי, ערבי שלומד רוקחות, ונרקם ביניהם סיפור אהבה אסור ומשונה. מרים צריכה להתמודד עם השינויים בחייה ולקבל החלטות חשובות.

דיאבולו מנטה הוא רומן התבגרות נועז ובועט, והספר התשיעי בסדרת “פרא” של טל-מאי. אבל בכל זאת לא הצלחתי להתחבר אליו, מכמה סיבות (עם מעט ספוילרים – מתנצלת מראש):

• הספר הרגיש קצת מפוזר. מרים נאלצת להתמודד עם כמה דברים במקביל, אבל אף אחד מהם לא באמת נפתר כראוי. גם אין הפי אנדינג, והסוף היה בעיני פתוח, מאכזב ולא מספק. מרים מצטיירת כנערה כפוית טובה, נגררת וחסרת ביטחון – ולא מצליחה לעורר הזדהות.
• הספר מיועד לנוער מגיל 12 ומעלה לפי הצהרת ההוצאה, אבל מכיל המון קללות וגם הרבה מיניות. בעיני מתאים רק לנוער בוגר ומעלה.
• גם כשברור לכולם – כולל למרים בעצמה – שהזוגיות עם סמי היא זוגיות אלימה ולא טובה, מרים נשארת עם סמי. גם כשהזוגיות נגמרת, זה לא מיוזמתה של מרים. גם כאן, בעיני, יש מסרים מאד מאד בעייתיים. ציפיתי לנערה פמיניסטית, אמיצה, שמבינה מה טוב לה ולוקחת את הזוגיות שלה בידיים. אבל שוב ושוב מרים מצטיירת כדמות אנטי-גיבורה, מעצבנת, חלשה ונגררת.
• חשבתי שהספר יביא מסרים של דו קיום וזוגיות מעורבת (ההורים של מרים, מרים וסמי), אבל הספר פחות או יותר הוכיח למה זוגיות כזו לא יכולה באמת להתקיים. בלי קשר לאמונות הפרטיות שלי כאישה דתיה – התפלאתי מאד שאלו המסרים שמובאים בספר שמתאים ומיועד דווקא לקהל החילוני. הספר הרגיש לי אפילו די גזעני, וזה הפריע לי.
• הגילוי של מרים לקראת סוף הספר היה מזעזע בעיני ואפילו די חולני עבור ספר נוער.
• מרים מקפידה על כשרות ואפילו תפילת בוקר, אבל לא נוטלת ידיים על בגט וקונה בוטנים מטוגנים בדוכן ערבי. תחקיר לקוי של הסופרת? אם מדובר במרד נעורים, היה עדיף לציין את זה במחשבות של מרים – הקורא החילוני לא היה מזהה ניואנסים כאלו. כמו כן, מרים מתעסקת בזמנה הפנוי בעיצוב שמלות, וכאישה דתיה ציפיתי שיעלה הקונפליקט בין אידאל צניעות לשמלות שהיא מעצבת, לפחות במחשבות ובהתלבטויות של מרים – שכן זה נושא רגיש שעולה המון בחברה הדתית. ובכל זאת הוא לא עלה אפילו פעם אחת, כאילו הוא לא קיים כלל. איכשהו אני מתקשה להאמין שכל השמלות של מרים היו צנועות לחלוטין, או שהן היו לא צנועות ובכל זאת לא עברה בה שום מחשבה על זה.

ידיעות ספרים – טל-מאי | אוגוסט 2021 | 202 עמ’ מודפסים