ג’ק וג’יל [לא אהבתי]

ג’ק וג’יל / ג’יימס פטרסון

אני מרגישה שרימו אותי. פשוט ככה.
בעבר כבר כתבתי על חוסר האחידות של הספרים של פטרסון שנעים בין סבבה לבין מעולים ממש, אבל לא דמיינתי שיש לו גם ספר שהוא פשוט גרוע. בטח לא ספר שכתוב עליו “מספר 1 ברשימת רבי המכר”.

הבלש אלכס קרוס (שאותו אתם אולי מכירים מספרים אחרים של פטרסון) נתקל בשתי פרשות במקביל:
הפרשה הראשונה היא של רוצח ילדים באחת מהשכונות הפחות טובות של וושינגטון.
הפרשה השניה היא של שני רוצחים – ג’ק וג’יל – שרוצחים אנשים מפורסים בוושינגטון והמטרה הסופית שלהם היא כנראה הנשיא.
מלבד העובדה ששתיהן בוושינגטון ושתיהן נחקרות ע”י אלכס קרוס, אין שום קשר ביניהן. מדובר ברוצחים שונים, מניעים שונים ונרצחים שונים.
אז למה בכל זאת דחפו לנו שתי עלילות בספר אחד? כנראה כדי לנצל את הבמה לתת ביקורת על התקשורת והמשטרה שנותנים עדיפות לחקירה הנוצצת (ג’ק וג’יל) על פני רצח ילדים שחורים בשכונה שגם ככה לאף אחד לא איכפת ממנה.
אז מילא מכניסים לנו מסרים לא-כל-כך-סמויים בספר מתח, אבל לפחות שהעלילה תהיה טובה! אבל אפילו זה לא!
העלילה פשוט מופרכת. ובגלל המעבר בין שתי עלילות – אף אחת מהן לא מקבלת את תשומת הלב המלאה.
הדמות של רוצח הילדים פשוט לא אמינה, וחלק מההתרחשות מלאה בחורים לא הגיוניים.
הדמויות של ג’ק וג’יל עוד יותר לא אמינות ולא הגיוניות. גם המניע שלהן לא מספיק טוב. במיוחד לא “המשחק” שהם משחקים כדי לגרום לרציחות להיות “אקראיות”.
וחקירות הרצח עוד יותר שערוריתיות ולא אמינות. בחקירת הרצח של הילדים מוצאים טביעות אצבעות אך לא מצליחים לזהות למי הן שייכות כי הרוצח לא במערכת, אך לעומת זאת בחקירה על ג’ק וג’יל לא מוזכר אפילו פעם אחת שבכלל בדקו טביעת אצבעות או DNA, למרות שדי בוודאות היו אמורים למצוא כאלו בזירה. אין שום התייחסות לעדויות כמו מצלמות אבטחה. החוקרים חוקרים לעומק אנשים במעגל הפנימי של הנשיא אבל מפספסים לחלוטין מעגלים רלוונטים אחרים לא פחות. כל החקירה פשוט מגוחכת למרות שמדובר כביכול בחוקרים הכי טובים שאפשר למצוא.

שום דבר בספר הזה לא הגיוני, בשתי החקירות. כן יש מתח, אבל הספר מאכזב לחלוטין למי שמצפה לספר מתח *הגיוני*.

והבונוס? אפילו התרגום מרגיז. חלק מהתרגום פשוט לא מתורגם טוב.
חלק מתורגם מילולית מדי, כמו: “בן אדם, לא תאמין באיזו עוצמה אני שונא חמודים” – כאשר בעברית ראוי להגיד “דברים חמודים” או “ילדים חמודים”, בהתאם להקשר.
חלק תרגום מיושן מדי כמו המילה “גזעי” או פרק שנפתח במשפט – “סידור אמיתי. סידרתי אתכם משהו פראי, לא? סידרתי את כולכם”.
ויש אפילו טעויות עריכה/הגהה לא ברורות, כמו המשפט הבא: “אנדרו קלאוק היה איש לוויתן של איש שנראה כאילו הוא מסוגל לזוז מהר מאד. לוויתן שחלם לרקוד”.

בקיצור, לא ממליצה לקרוא.

כתיבת תגובה