ארץ לאיבוד [ככה ככה]

ארץ לאיבוד [ככה ככה]

תגיות:,
ארץ לאיבוד / דבורה לילי כהן
כשהראל היה בן כמעט 7, בגן, הוא הצליח להגיע לגמרי במקרה לארץ לאיבוד. פעמיים. הוא גילה ארץ עם המון חפצים שהלכו לאיבוד, ולאט לאט הבין ששם נמצא כנראה גם סימבה – בובת האריה האהובה עליו שנעלמה. כשהוא מנסה לחפש את סימבה בארץ לאיבוד, הוא מגלה שארץ לאיבוד מלאה תככים, מזימות ומלחמות. יחד עם אורי, חברו מהגן, הם יוצאים למבצע הצלה אמיץ במיוחד.
“ארץ לאיבוד” הוא ספר נחמד ומלא דמיון, אבל עם פוטנציאל גדול יותר מהביצוע. יש בו משהו שמזכיר מעט את נרניה – ילדים שעוברים בפתח מסתורי וקסום לארץ אחרת, ולא יכולים לשוב אליה בגיל גדול. גם הדמיון לאריה המנהיג, או העובדה שבארץ האחרת מתנהלת מלחמת שלטון רצינית.
הספר מותח ומקורי, כמו הגרביים המדברות או הצורה בה מצליחים לנצח את הנבל, אבל אני חושבת שיש בו גם דברים מפוספסים. למשל – הספר יחסית דק, אך לא מנוקד. הגיבורים בו הם בגיל הגן (כיום הם גדולים יותר אך הסיפור חוזר אחורה לתקופה בה הם היו בגן), אבל התוכן שלו מתאים לגיל גדול יותר. הוא מתאים כנראה לאמצע יסודי ומעלה, אבל יש בו קטעים שעלולים להיות מעט מפחידים (תלוי בילד. ויכול להיות גם שאני מגזימה וזה רק נראה לי בעיניים של מבוגרת).
גם הבחירה בדמויות בגילאי הגן קצת תמוהה בעיני – לא רק שזה אולי ידבר פחות אל הקוראים בגילאי יסודי ומעלה, אלא גם שההתנהגות שלהם בעיני לא תואמת גן, במיוחד היוזמה המחוכמת של אורי לקראת סוף הספר, כשהוא רק בן 5-6. מצד שני, אני מנחשת שזה כנראה נובע מהרצון לשמור את “ארץ לאיבוד” כארץ שהכניסה אליה היא רק לילדים (או לזקנים שהמנטליות שלהם היא כמו של ילדים, בגלל דמנציה). אני חושבת שעריכה טובה יותר – כמו שינוי גילאי הדמויות כדי להתאים לקהל היעד – היתה יכולה לדייק את הספר הזה ולהשביח אותו.
את הספר מלווים האיורים היפהפיים של שרון שפיץ, בחירה מדוייקת וטובה לספר.
ספרי ניב | גילאי יסודי | 114 עמ’ | לא מנוקד

כתיבת תגובה