אח מפח [אהבתי]

אח מפח [אהבתי]

תגיות:, ,
אח מפח / יניב שמעוני
לגידי עומדת להיוולד אחות קטנה. אבל הוא בכלל לא רוצה אחות קטנה – הוא רוצה אח גדול, כזה שיוכל לשמור עליו ולהגן עליו מהילדים הבריונים שאורבים לו (זוכרים את הילד סיד מצעצוע של סיפור? אז שלושה כאלה). באחת מהפעמים שהוא בורח מהם, הוא נכנס לחצר של אדלר הזקן “המשוגע”, ולאט לאט מתחילה ביניהם ידידות מוזרה, והם בונים יחד יצירה מורכבת מפח – שמתגלה להפתעתו של גידי כמשוכללת הרבה יותר ממה שהוא חשב.
את האיורים של יניב שמעוני הכרתי כבר מסדרת דוד אריה והסיפור המושלם אבל זו פעם ראשונה שיצא לי לקרוא ספר שהוא עצמו חיבר. והספר הזה פשוט מקסים.
קודם כל העלילה – עלילה שיכולה לגעת בהרבה מאד ילדים שמתמודדים עם קשיים בחיים – הצקות בבי”ס, לידת אח/ות, התמודדויות חברתיות ועוד. קל מאד להזדהות עם גידי. הספר הצליח להיות מותח ומרגש ופשוט יפהפה.
דבר שני – הקומיקס. אני לא רגילה לקרוא ספרי קומיקס, כי בד”כ האיורים “מבולגנים” וקופצים לי בעין, קשה לי לעקוב אחרי הטקסט והאיורים לסירוגין. אני מצליחה לעקוב רק בספרי קומיקס שהם “מסודרים” יחסית בלי זומים משוגעים או סידורי קוביות “הזויות”. אבל כאן בספר הצלחתי לעקוב בקלות. הוא לא מסודר לחלוטין כמו ב”ציפור לבנה” אבל לא מבולגן לגמרי כמו “סוניק”.
דבר שלישי – האיורים. האיורים פשוט יפהפיים. בגלל שמדובר בספר קומיקס לילדים, אין הרבה טקסט יחסית, אבל פשוט אין צורך – האיורים מספרים הכל. ואני לא מדברת רק על הבעות פנים שזה מובן מאליו, אלא כל פרט ופרט: הזום הטבעי על הידיים של אדלר שמחזיק ביד מפתח צינורות ואז רואים גם מספר על היד שלו. או איור שיש בו צללית (!!!) של גידי יושב על עץ, לבד, מוחה דמעות. זו פשוט אומנות ברמה כל כך גבוהה.
הספר מתאים מראשית קריאה ועד כל גיל – אבל הוא ללא ניקוד. מצד שני אין בו המון טקסט אז הוא יכול להתאים גם לצעירים שמצליחים לקרוא בלי ניקוד, גם אם לא שוטף לחלוטין.
הספר נגמר בקצת קליף-האנגר ו”המשך יבוא”, אז אני מקווה שהספר הבא יצא בקרוב…
בסוף הספר – בונוס: שני דפים שאפשר לגזור ולקפל ולהעמיד על המדף דגם נחמד – אחד של הגיבורים והשני של האח מפח. אני מודה שאין לי אומץ לגזור ספר אבל הרעיון חמוד ממש.
כנרת זמורה דביר | מרץ 2021 | 96 עמ’ | עריכה:  מיכל פז

כתיבת תגובה