היער הנודד / עילית שייר

על מה הספר?

דפודיל מונטגרו היא נערה צעירה שאוהבת לכתוב, ורוצה גם להשתתף בתחרות כתיבה. המורה שלה מאמינה ביכולת שלה, אבל מסבירה לה שהיא לא יכולה לכתוב רק סיפורים טובים שהכל בהם טוב, כי זה פשוט לא מעניין. בסיפור טוב צריך להיות מתח, קונפליקט, בעיות שהגיבור צריך להתמודד איתן. רק כך היא תוכל לזכות בתחרות. דפודיל מתחילה לכתוב סיפור פנטזיה ולנסות לשלב בו אתגרים כמו שהמורה שלה המליצה, אבל לאט לאט היא מגלה שלסיפור יש חיים משל עצמו, ובשלב מסויים היא גם מוצאת את עצמה – בפנים.

מה חשבתי עליו?

היער הנודד הוא ספר פנטזיה חדש שיש בו פיות, גמדים, מכשפות ויער קסום אחד. תחילת הספר מתרחשת בעולם שלנו – מוזכרים מקומות אמיתיים כמו אוסטרליה – אך רוב הספר עצמו מתרחש בעולם שבתוך הסיפור. למרות שהסופרת היא ישראלית במקור, הסיפור לא מתרחש בישראל.

הספר מזכיר ברעיון שלו את הספר “הסיפור שאינו נגמר”, שגם בו הגיבור נופל לתוך ספר. רק שכאן, הגיבורה היא גם מחברת הספר ולא קוראת רנדומלית, והגבול בין השליטה שלה על הסיפור לבין כל מה שנוצר גם בלעדיה, הולך ומיטשטש.

הגיבורה של הספר היער הנודד היא דפודיל, אך לסיפור שהיא כותבת יש גיבורה משל עצמה – בזלת, שהיא חצי פיה וחצי גמדה. זה אולי נשמע מלהיב להיות גם וגם, אבל בפועל בזלת נמצאת במקום לא ממש נעים: היא לא לגמרי גמדה כמו כולם מבחינת היכולות הגמדיות שלה, אבל גם אין לה קסם ויכולת תעופה כמו של פיה. יש לה רק זוג כנפיים קטנות וחלשות שהיא מסתירה מתחת לבגדים. בזלת היא גיבורה מאותגרת, שבמהלך הספר היא מתפתחת ומביאה לספר גם אלמנט של העצמה אישית.

הספר לא ארוך – פחות מ300 עמודים – ואני חושבת שכאן גם החיסרון שלו. ההרפתקה של דפודיל גדושה ומסעירה מאד, היא עוברת המון חוויות בפרק זמן קצר (ומספר עמודים די קטן), והרגשתי שהוא קצת אינטנסיבי לי מדי, כמו לראות סרט על מהירות כפולה. אני בדרך כלל אוהבת ספרים עם קצב מהיר ומלא אקשן, וזה חשוב מאד במיוחד בספרי נוער צעיר שרגילים לקצב כזה. אני לא רוצה ספר כמו שר הטבעות עם פרקים שלמים של תיאורי יער ונופים או שירים. כאן הרגשתי שזה הלך קצת לקיצוניות השניה, לפעמים על חשבון מרווחים לנשימה, העמקה בדמויות, או תהליך ההתפתחות שלהן. בכל אופן, יכול להיות שהקוראים הצעירים (שהם קהל היעד האמיתי) לא ממש ישימו לב לזה וזה לא יפריע להם ורוב הסיכויים שהם פשוט יזרמו עם העלילה וזהו.

טריגרים ותכנים רגישים

יש כמה דמויות שמתות, אך זה לא מוצג באופן טרגי והקוראים גם לא מספיקים להיקשר אליהם.

מתאים בערך מגיל 10 ומעלה.

הוצאת טל-מאי | מרץ 2025 | 264 עמ’ | עריכה: יותם שווימר | איור עטיפה: נטלי בטלהיים